לחזור לעצמי

ביחד ולחוד כשנעמי, ביתי, היתה בת שנה, כחודשיים לפני שהתחילה תקופת הקורונה, אמא שלה טסה איתה לבאלי והן נשארו שם 3 שנים. לא יכלתי לטוס

נושא שעולה לעיתים קרובות בשיחות הבהירות: ״אני מנסה לגרום לדברים לקרות, אבל הם לא מתקדמים ובסוף אני מרימה ידיים״. שלוש הסיבות העיקריות שאני פוגש: (נכתב

התעוררתי הבוקר וזכרתי את הסוף של החלום האחרון, ועדין שריתי באווירה שלו. חלמתי, בלי להיכנס לפרטי החלום, שחברים שלי עושים יותר טוב ממני כל דבר

האדם איננו דבר קבוע אלא תהליך מתהווה. הידיעה הפנימית איננה אירוע שמתרחש ברגע אחד, אלא תהליך מתמשך – דרך חיים. החברה שלנו, האמת וההרגלים שמעכבים

נושא שתמיד רלוונטי, אבל בימים האלה הוא מרגיש בוער במיוחד. אנחנו נוטים לאפשר לעצמנו לעשות דברים מסוימים תחת תפקיד, סמכות או לחץ חברתי – דברים

כשקראתי את הספרים של קרלוס קסטנדה, הרגשתי השראה עמוקה ללכת בדרך הזו. כי אני מאמין באמת – בחיבור לאמת, בחיים של אמת, בדיבור של אמת.

כאוס זה הסדר הפלאי של הטבע. אנרכיה היא הכרה בסדר הטבעי הזה ומִיסוּדו, כך שאין אדם השולט באדם אחר. החכמה של הטבע פותחת בפנינו, כאשר

טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את

פוסט פסיכולוגי-רוחני המנתח את מעגל הפחד והנטישה העצמית. הכותב מסביר שהפחד הבסיסי ביותר שלנו הוא מנטישה עצמית המובילה לאבדון – מצב של אובדן שליטה על

״אני יודע שהכל אהבה… אז למה לפעמים נראה שיש מעשים שהם בכלל לא אוהבים?״ שאלתי את עצמי. ״בגלל הקונטקסט״, עצמי ענה לי. ״זה דומה למצב

״היופי הוא בעיני המתבונן… אלא אם המתבונן הוא שטוף מוח.״ או לחלופין: ״על טעם וריח אין להתווכח – אלא אם אתה כבר מזמן לא יודע

איזה חמודים אנחנו… רואים אישה / גבר / עבודה / טיול (וכו׳) אטרקטיבי, ואז מדמיינים שאנחנו רוצים את זה – שזה יעשה אותנו שמחים. זה

הטקסט מציג את הרעיון שכל מעשה נובע מאהבה, גם אם הוא נראה פוגעני או שגוי, משום שהוא משקף את נקודת המבט שהייתה לנו באותו רגע;

כן – הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל לא הכרחי. וכדאי להבין את זה, כי אז אפשר להקטין את הסבל, להשלים עם הכאב, ולחוות חיים

מה זה "טבע" והאם האנושות עדיין חלק ממנו? קבלו תובנות על הניתוק שלנו מהטבע וכיצד ניתן לחזור ולחיות איתו בהרמוניה.

האם סליחה אמיתית דורשת מהאחר לשנות את דרכיו? גלו תובנה מעמיקה על מהות הסליחה כתהליך פנימי של שחרור, ולא כמעשה חיצוני כלפי אחרים.

האם אתם מרגישים שחסר לכם משהו בחיים אבל לא בטוחים מהו? גלו איך חופש פנימי הוא מה שחסר לרובנו ואיך הוא מוביל לאהבה ומשמעות. חופש

"העבודה" מאת ביירון קייטי היא שיטת חקירה עצמית בעלת ערך המספקת לאנשים מסגרת מעשית להטיל ספק במחשבותיהם, באמונותיהם ובתפיסותיהם. באמצעות ארבע השאלות והמהפך, אנו יכולים

מכירים את ההרגשה הזאת שאין אני? ומכירים את ההרגשה שיש אני? הדבר שהכי חשוב לי כרגע בחיים האלה הוא שיהיה לי אותי, והיום אני גם

לא מדברים איתנו על זה לצערי כשאנחנו ילדים או מתבגרים, או בכלל, אבל זה שהנשמה שלנו בחרה לבוא לכדור הארץ לא אומר שהנפש (מיינד) שלנו

אני רוצה לשתף אתכם במחשבה חמקמקה שמועילה לי כשאני זוכר אותה… שינוי ״אמיתי״ קורה רק כשאני פוגש את עצמי איפה שאני. אם אני חושב שאני

ממש פחדתי מהאמבטיה הזאת והייתי מוטרד מזה כל השבוע. כבר חשבתי למצוא תירוץ לא להגיע לשיעור. בפעם שעברה עשינו אמבטיה של 2 מעלות והיה לי

נסעתי לשיעור והיו פקקים והייתי באיחור, ואז פתאום היו לי כמה רמזורים ירוקים אחד אחרי השני, כאלה שבד״כ הם אדומים, ואמרתי בלב ״תודה״ – ופתאום

סיימתי עכשיו מפגש התמקדות, ושוב בדרך הקסומה של השיטה הזאת עברתי תהליך מהיר ונעים של חיבור לעצמי ולאהבה שבי. גיליתי קול שיצא מתוך כובד בחזה

גידלו אותי עם רעיון שאומר שהאהבה מוקרנת לכיוון אחד מסויים בלבד, וזה לא נכון. כשהלב שלנו נפתח אז האהבה נוכחת יותר בחיינו, וכשהלב נסגר היא

יש לכם רגש תקוע שקשה לכם להוציא? מרגישים מין לחץ כזה או כאב במפתח הלב? כנסו לחדר לבד, סגרו את הדלת, שבו או שכבו בנוח

תשאג את מה שבלב כי רק מה שבלב יכול להישאג תשאג עד שכל הגמגומים ייעלמו עד שכל השיעולים יגמרו עד שישאר רק מה ששווה לשאוג

״אני תהליך״ – למה לראות את עצמנו כתהליך ולא כקבוע זה קריטי לאיכות החיים שלנו? קבוע שרואה פגמים במראה, הוא מתחלחל וסולד מעצמו. תהליך שרואה

אני צריך את הנוכחות שלך כשאני מבטא את מה שיש בי אני מקווה שגם את מביאה לביטוי שמה שיש בך אם לא תעשי זאת אז

השפה היא אבני הבניין של החשיבה שלנו. היא יוצרת לנו את תפיסת העולם ומשפיעה עמוקות על חווית החיים. אנחנו יצרנו אותה ועכשיו היא מקבעת אותנו

גם בי יש צדדים אלימים פחות ברורים לעין מאלימות פיזית אבל לא פחות כואבים כמו התעלמות, עוקצנות, ומניפולציות אחירות הן עזרו לי להסתדר בחיים כשלא

למה קשה ואיך עושים לעצמינו נעים? על רגל אחת. ובדימויים. מכירים את זה כקופצים לבריכה ולרגע מאבדים את הביטחון, ועושים מהר עם הידיים והרגליים כדי

אתה רוצה להיות רצוי ולגרום לאחרים להרגיש רצויים. לרוב אתה מתרשם שלא הצלחת להעביר את כל החיבה שרצית לאדם שמולך, כמו שהיית רוצה, אבל לא

יכול להיות לי מליון דולר בעו״ש אני יכול לחיות בלי גרוש אני יכול להיות מוקף כל היום באנשים אני יכול להיות לבד במשך שנים אני

חלק משמעותי מחיי לא היתה לי סבלנות. רציתי שדברים יקרו עכשיו, והייתי מתייאש מהר. יחד עם זה, גם כשראיתי מישהו שמצליח לו, במיוחד אמנים שיוצרים

יש אנשים שחיים עם הרבה פחות דאגות ממך, וכנראה עם יותר שלווה ושמחה. חלקם גם חיים בתנאים הרבה פחות נוחים משלך. מי שחווה שהכל בסדר

כילד הרגשתי שמשהו צורם בהתנהלות המבוגרים שבחיי, משהו עיקרי ששאר הדברים נראו טפלים לידו, אך בעזרת המבוגרים למדתי לא לבטוח בעצמי ועם הזמן העלמתי עין