מהחיים של אורן

עליתי על מנגנון הגנה מתוחכם שיש לי. אני יוצר משהו שיש בו ביטוי אישי, וברגע שאני מציג אותו – מבלי לשים לב אני מתנתק ממנו

מאז שעברתי לגור בבאלי נראה שמשהו הבשיל בתוכי ותנועה חדשה שאני קורא לה ״שיחת בהירות״ התחילה בספונטניות. אני מרגיש שהגיע הזמן לשתף את זה אתכם.

גדלתי עם חתולה, שחורה עם ציפור לבנה על החזה. לא יודע למה או איך זה עובד, אבל גם בלי שהיא תגיד לי משהו, בלי שהיא

התעוררתי הבוקר וזכרתי את הסוף של החלום האחרון, ועדין שריתי באווירה שלו. חלמתי, בלי להיכנס לפרטי החלום, שחברים שלי עושים יותר טוב ממני כל דבר

נעמי (כמעט 7) לא הולכת לבי״ס, ואני לא יודע אם תלך. דיברתי על זה עם נבי, אמה, לפני שנה. ניסיתי לתכנן איתה איפה נעמי תלמד,

אני לא אבא מושלם, אני לפעמים מתנהג באופן שפוגע בנעמי. הדבר שמאפשר לי להיות שלם עם עצמי זה הידיעה שאני יכול תמיד לתקן. אז כל

טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את

בגיל 25 עברתי מחלה שאחריה מערכת העיכול שלי נהייתה מאוד רגישה וכל דבר כמעט גרם לבעיות כאלה ואחרות. לא ידעתי עדיין שצריך להקשיב לגוף כדי

אתמול היה מאתגר. כל התכניות התבטלו. נעמי קיבלה מכה שטריגרה טראומה. הצלחתי להשתמש במצב בשביל לעזור לנעמי להתבונן בזה ממקום רגוע ובטוח. ואז צפה לנעמי

(באיחור קל כי לא היה לי זמן עד עכשיו) למדתי עם Nizan Spielmann על האפשרות של בני האדם לא רק להשתלב בהרמוניה של הטבע אלא

״היופי הוא בעיני המתבונן… אלא אם המתבונן הוא שטוף מוח.״ או לחלופין: ״על טעם וריח אין להתווכח – אלא אם אתה כבר מזמן לא יודע

חלקכם יודעים שאני בונה אתרי אינטרנט (כמו האתר הזה למשל). לעסק שלי קוראים ״טכנורוחניק״ כי אני מציע את שירותי בניית האתרים שלי לרוחניקים 😉 או

בחודשים האחרונים, אולי מאז שיצאתי מהארץ, רוב הזמן אני נינוח וחביב כלפי אנשים. הם כנראה מרגישים אותי כי האינטראציות כמעט תמיד נעימות. אבל היום פגשתי

במשך שנים היה לי דפוס שחזר על עצמו – ללכת שבי אחרי הבטחה מפתה ולהתעלם מהסימנים שמראים לי שזה לא בשבילי. זה קרה מתוך מקום

גלו איך ליצור מציאות דרך כוונה ומחשבה מניסיון אישי מוכח. טכניקות מעשיות, סיפורים אמיתיים ותובנות עמוקות על כוחה של המחשבה ביצירת שינויים במציאות. המדריך המלא

פוסט על כוחה של המחשבה והכוונה ביצירת מציאות, המחבר בין מדע לרוחניות. הכותב מביא ממצאים מפיזיקה קוונטית, ניסויים מדעיים ומקורות רוחניים שונים המראים כיצד מחשבות

למה כ״כ נהנתי לצפות בסדרה סנס8 (Sense8) ולמה אני לא ממליץ לצפות בה (אני כן ממליץ, אבל בואו נדמיין רגע שאני לא) הפסקתי לצפות בטלויזיה

אני צופה בסדרה אווטר ואני נהנה מאוד. זאת סדרה מצויירת ואפשר לחשוב שהיא ילדותית לפי ההומור שיש שם ושהאלימות והמיניות לא בוטים או מפורטים, אבל

כולם מסכמים את שנת 2021, אז בא לי להצטרף לחגיגה! אבל לפני שאני כותב על מה שהיה לי השנה, אני רוצה לעבור על מה שהיה

שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני עושה לייק לאדם כי רוצה

ראיתי שוב את הסרט ״הנסיכה מונונוקי״ והפעם שמתי לב לדברים שעניינו וריגשו אותי. רמז: הנסיכה מונונוקי היא לא אחד מהם. לגיבור של הסרט קוראים אשיטקה

כשהייתי קטן היו קוראים לי הרבה ׳מעופף׳ ו׳אסטרונאוט׳. תשומת הלב שלי היתה בדברים אחרים, לא בדברים שהמבוגרים רצו. הייתי שוכח את עצמי במקומות ואת החפצים

נסעתי לשיעור והיו פקקים והייתי באיחור, ואז פתאום היו לי כמה רמזורים ירוקים אחד אחרי השני, כאלה שבד״כ הם אדומים, ואמרתי בלב ״תודה״ – ופתאום

משהו ששמתי לב אליו, זה שאני מחוּבְרַת (מותנה ע״י מוסכמות חברתיות) להיכנס לדרמה. הופעל עלי לחץ להיות דרמתי. דוגמה מהחיים: מאז שהייתי קטן ועד היום,

ב-1992 יצא פרק של סידרת טלויזיה בדיונית שעשה הסברה גאונית לסולידריות עם להט״בים. ?️‍? הסיפור הוא על מפגש בין אנשים בחללית לבין גזע של חייזרים

אני נמצא שוב בצומת דרכים. מצד אחד אני נותן כרגע ערך בעבודה וברור שזה נחוץ, ומצד שני אני מרגיש שאיבדתי את עצמי בתוך זה ואני

כשאני חושב על טבע אני חושב על חיים. ככל שמשהו יותר חי – כך הוא מרגיש לי יותר טבעי, כמו: אוכל אורגני ישר מהשדה, ילד

עצמאות בשבילי זה חופש. עצמאות זה אומר שאני מכיר בכך שאני היוצר הבלעדי של המציאות שלי. יש אנשים שהמשיכו ליצור את המציאות שלהם בתוך סיטואציות

*בעירבון מוגבל *עד גמר המלאי *בימי השבוע בלבד אמ;לק: ציפיות הורגות את האהבה, אני רוצה קשר בלי ציפיות ועם אהבה. רוצה לשמוע עוד? בהצלחה עם

פרולוג לפני תחילת הקורונה עזבתי את תל אביב אל בית ההורים ויצא שהתוכניות שהיו לי השתנו לגמרי ואני נמצא שם עד עכשיו. בהתחלה היה לנו

חבר ביקש ממני לכתוב טקסט על התמכרויות, וזה גרם לי להרגיש חכם ונחוץ, וגם אהוב. מישהו שם רצה לשמוע את הזווית שלי ואפילו נכנס לווטסאפ

חלק משמעותי מחיי לא היתה לי סבלנות. רציתי שדברים יקרו עכשיו, והייתי מתייאש מהר. יחד עם זה, גם כשראיתי מישהו שמצליח לו, במיוחד אמנים שיוצרים

כילד הרגשתי שמשהו צורם בהתנהלות המבוגרים שבחיי, משהו עיקרי ששאר הדברים נראו טפלים לידו, אך בעזרת המבוגרים למדתי לא לבטוח בעצמי ועם הזמן העלמתי עין