בדרך כלל חלומות עוברים לי מהר.
לפעמים אני נשאר עם טעם של עוד.
איזה כיף שיש את החלום הארוך הזה – שאפשר לחזור אליו כל יום, למשך תקופה ארוכה מספיק כדי לחוות אותו ולשחק בו ולהתעסק בו ובפרטי הפרטים שלו, עד שעוברים לחלום הבא.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 👇
ביחד ולחוד כשנעמי, ביתי, היתה בת שנה, כחודשיים לפני שהתחילה תקופת הקורונה, אמא שלה טסה איתה לבאלי והן נשארו שם 3 שנים. לא יכלתי לטוס
נושא שעולה לעיתים קרובות בשיחות הבהירות: ״אני מנסה לגרום לדברים לקרות, אבל הם לא מתקדמים ובסוף אני מרימה ידיים״. שלוש הסיבות העיקריות שאני פוגש: (נכתב
עליתי על מנגנון הגנה מתוחכם שיש לי. אני יוצר משהו שיש בו ביטוי אישי, וברגע שאני מציג אותו – מבלי לשים לב אני מתנתק ממנו
כתיבת תגובה